ללמוד לעוף

תגית: מה אהיה כשאהיה גדול

  • איך הכל התחיל בעצם

    לפעמים אני מדמיין שהיא היתה מגיבה אחרת. ישבנו במטבח, סביב השולחן העגול הקטן. לאלי לצידי, אמא שלי מולי. כשאני יושב בכיסא הזה, אני חוזר להיות הילד הקטן והרזה שחתכו לו את השניצל ו״פירקו לו את העוף״ עד גיל 16. כשאני יושב בכיסא הזה, אני חוזר להיות הנער הזה שלא הרשו לו ללכת להופעה של מייקל…

  • הטייס מחפש משמעות – פרק ג': הגלולה

    הַסּוֹף. אבל אושר הוא לא משרה. ומקור הפרנסה שלך הוא לא מרכז סך הדברים שהם את.ה. וזה שאנחנו חיים בתקופה בה ׳הצלחה׳ היא שם נרדף למספר בעובר ושב, לא אומר שזה נכון או שכך תמיד היה. הרי לכולנו יש בראש קופסא ורודה. ואנחנו גוררים אותה כל יום לעבודה, בלי לשאול למה או לאן ומה בכלל…

  • הטייס מחפש משמעות – פרק ב׳: הנביאה

    It’s not knowing what to do, it’s doing what you know Tony Robbins ״שלום אופיר, בדיוק בזמן.״ דמיינתי מישהי פותחת דלת ל״אני, הגרסה החדשה״. מעל המשקוף לא היה תלוי שלט בלטינית ״דע את עצמך״. בסלון לא היו ילדים ש״ריחפו קוביות״. גם לא נזיר קטן שלימד שחייב להבין שאין כפית כדי לכופף כפיות. רק אני ותקווה.…

  • הטייס מחפש משמעות – פרק א׳

    רק מעטים מגיעים למקום שבאופן טבעי, היו בו בתחילת הדרך – שמחים וטובי לב בנג׳מין הוף, ׳הטאו של פו׳ כבר שנים אני קצת-על-יד. מתעלם מעצמי ומקשיב לאחרים. השלמתי עם זה שפשוט הפכתי לאדם עצבני. ניסיתי לטפל בזה. להפסיק. ובתהליך גיליתי כמה שאני לא אני. וכמה אפילו מידה מזערית של חוסר דיוק, ממש כמו זווית, לאורך…

  • זה רק פחד.

    ״זה רק פחד!״. התלוש, הליסינג, הבונוסים – לא עוזרים. בבוקר זה בגב, בצהריים זה בבטן, בערב זה בסרעפת. וזו לא ה-PH או הגיל או הצרבת. אתם יודעים מה אתם רוצים. גם אם אתם לא מודעים. הרי זה מה שרציתם כל השנים. דרושה הרפתקה. אבל מה עכשיו, ואיך עוזבים,  ואיפה מתחילים, ומה אומרים, ו… פאק איט,…

  • כרוניקה של שינוי: הצעד הראשון הכי חשוב בת*ת שלי (מבוסס על ת*ת אמיתי)

    טייס בלי מטוס If you do not change direction, you may end up where you are heading Lao Tzu נראה לי שהוא קרא לזה עקומת התמורה. המרצה בעצמו היה נראה שחוק ומשועמם. ישבתי שם אבוד, בוהה בלוח עמוס בקווים שנראים כמו ציור של ילד מפגר שאיכשהו קשורים למיקרו כלכלה, מנסה למצוא סיבה אחת טובה למה…

  • פוסט ראשון. כי צריך להתחיל איפשהו.

    סשן של נשימות עמוקות הכניס אותי חזק לאווירה. ״תתחבר לילד הקטן שבך״ היא שיגרה אותי אחורה בזמן. ״תדמיין את בית ילדותך. עם מי אתה שם?״ עם אמא, מלמלתי בעיניים עצומות, יכול להרגיש אותן מתרוצצות בארובותיהן. ״תיגש אליה ותגיד לה ברוך: אמא, אני יכול לבד…״. לראשונה בחיי הרשיתי לעצמי לשחרר ולציית להוראות של המטפלת בלי לחשוב, בלי לתכנן,…