להיות (טייס) ישראלי. להתמקח על החוזה שלך בבי״ס לטיסה כאילו אתה מתמקח עם צ׳וֹלה בבוליביה על פליז עם הדפסה. להתקמצן במקדונלד׳ס על הגדלה, כששעת טיסה עולה לך $350 אחרי הנחה. לשנורר מההורים עוד ״הלוואה״, שניה אחרי שקנית ב׳בלק-פריידיי׳ לפטופ במבצע. לשלם 12,000 שקל על קורס הסבה, שבארה״ב עולה לך בדיוק 12 דולר לחבילה המלאה. להטיס 6 מטוסים קלים עמוסים ישראלים לאיזה שדה תעופה, בשביל ארוחת בוקר ב-$3 כולל חביתה.    

‏להיות (טייס) ישראלי. כש״ערבי, אמריקאי וישראלי נכנסים למטוס״ זה היומיום שלך ולא התחלה של עוד בדיחה גרועה. לזהות ישראלים אחרים בקשר בגלל המבטא. שמחמיאים לך בצביעות על השפה, שנייה אחרי שסיימת לכרוז לנוסעים באנגלית של גן חובה. שכל אמריקאי שואל אם עשית צבא, ומוסיף – ״עם הנוער של היום, הלוואי שגם פה היה שירות חובה״. וגם ״איך לעזאזל אתה לא מדריך קרב-מגע?״. שכל מסיכת חמצן שגרתית זורקת אותך לאוהל אב״כ בניחוח אבק-בננית.

‏להיות (טייס) ישראלי. כשהפקיד במעבר גבול מסתכל עליך כמו ההוא מה-9/11. להבין ש-9/11 זה לא בנובמבר. להגיע לטרמינל עמוס דגלים, לחפש את דגל ישראל, ולקבוע תוך 0.5 שניות שכולם פה אנטישמיים. לדחוף לכל מי שטס איתך קפה שחור. כשהצוות שלך עף על ים-תיכוני במסעדה, בלי לדעת איך ׳הקוסם׳ היה מעיף להם גבה. לעולם לא לסגור את הכפתור העליון במדים, מתחת לעניבה, כי זה ניסיון התאבדות בצבא. כשאשתך כבר עמוק בתוך החוויה ושואלת אותך ״מה המזג?״ ואשכרה מבינה את התשובה. ‏

להיות (טייס) ישראלי. כשכולם שולחים לך מודעות דרושים של ׳אל-על׳ ולא מבינים איך אתה לא מוצא בארץ עבודה, למרות שיש לך כבר יותר שעות טיסה ממה שפִּירְסְמוּ במודעה. להתבאס כשואלים אותך ״נו אתה כבר טייס?״. להתבאס סופית אחרי שהתשובה החיובית שלך גררה ״זה לא נשמע ככה לפי השם משפחה״. כשהחברים חושבים שאתה ״חי את החלום״, אבל המציאות מרגישה לפעמים כמו גלות חסרת תפוגה. לחפש קומבינות כדי להישאר בארה״ב כי נעים בעובר ושב, כשהלב בכלל רוצה הביתה ועכשיו.

יש שלושה משפטים שטייס יכול להגיד שילחיצו את זה שלידו:

״הרגשת את זה?״, ״מה זה הרעש הזה?״, ו״אוי שיט…״

חיל האוויר האמריקאי

סקר לטייסים! 

ב-2020 הקוראים מחליטים על מה כותבים. דרגו את הנושאים בסקר לפי כמה מעניין אתכם לקרוא עליהם ואני כבר אעשה את השאר. 2 דקות, 5 שאלות, 3 המלצות וגמרנו.