להיות (טייס) ישראלי. בלי לטוס. גם לא לישראל. אפילו לא לביקור. להרגיש שאתה צופה בסטורי נצחי על מגיפה ותעופה וראשי ממשלות ונשיאים ומפלגות ודלתות מסתובבות. כשה״חלום״ חוטף שעות ביציאה. אז פתאום יש לך פנאי לפתח דעה. על טראמפ. ועל אדם סמית׳ הקפיטליסט. שהגדיל תפוקה יומית של מפעל ל-5,000 סיכה, וגרם למהפכה שלימדה אותנו ש׳יעילות׳ היא המלכה, ש׳חופש׳ זה שעות לצבירה, וש׳גמישוּת׳ זה טריק למריחת גבולות בין פנאי לעבודה. גם ככה יותר עבודה מגדילה את ההכנסה רק בשישה אחוזים בשנה. אז חתמתי מוטציה-בריטית-של-אבטלה.

להיות (טייס) ישראלי. בלי מטוס. לשבת בבית 162 יום על הרצפה,  שהם פאקינג 44.26% מהשנה. לדפוק 157 סשנים של מדיטציה, 32:24:40 שעות של ריצה, ו״לשמוע״ 78 ספרים בשנה. במקום לעוף, ללכת כל יום לבריכה. להשאיר את השעון על השידה. ללמוד לאהוב אי-עשייה. גם ככה המציאו את השעון רק בשביל לעדכן נזירים על זמני תפילה. ״לעשות״ הנרי דייוויד ת'ורו, שחי שנה משכר של שישה שבועות. לגלות שהמילה ׳בעל׳ נגזרת במקור מ׳בית׳ ו׳כבול׳. ושאם מחזיקים מעמד מספיק זמן בבידוד, בקצה השני של התסכול חי עושר שכסף לא יכול לקנות אפילו בחו״ל. 

להיות (טייס) ישראלי. בלי דרכון ירוק ופנקס חיסונים. להשתומם מהסגרים הישראליים. להתגאות בשכונה שהאמריקאים עושים. לאסוף את החיים שלך מהגן בדרייב-ת׳רו ולקבל חנוכייה לכריסמס פלוס נגיף מתנה. אז עכשיו שלושתכם עם קורונה סגורים בבית בגולה. ושוב אתה תקוע עם עצמך, עם יותר מדי זמן למחשבה, כשפתאום התחילה שנה חדשה ורגע, רזולוציה זה לא משהו שקשור לאיכות צפייה? אז למדת בדרך הקשה להפריד בין ייעוד לפרנסה, בין הכותרת בעבודה להגדרה של עצמך. ואיך בצבא אמרו ״שטויות הכל בראש״ והתעלמו מהגוף, כשבחיים זה עובד בדיוק הפוך?

להיות (טייס) ישראלי. אבל לפני הכל, פשוט להיות עצמי.

לא התייאשתי מימי, כי מה שלא קרה במאי,

יקרה בעזרת השם ודאי, ביוני יולי.

אני גיטרה, מילים ולחן: נעמי שמר