זה היה קצת מוזר שגוגל לא מצאו לי תחבורה ציבורית מהשדה לבי״ס. הרי זאת אמריקה. רגע לפני שאני עושה צ׳ק אאוט עם רכב שכור בעגלה, שלחתי מייל לאחראית קליטה. בכל זאת ״תורם״ לקורס טיס אזרחי מחיר מופקע. היא ענתה שרק אשלח לה את פרטי הטיסה, ויאספו אותי בלי בעיה. קל. מרוגש מהדרך האולטרה חדשה, שבור מלאלי שנשארה עם החיים הקודמים שלנו בדירה הישנה, יצאתי אל אולם מקבלי הפנים עם סלט מיצי קיבה. אולי זאת החביתת-ירק-של-בוקר מהטיסה. מישהו שנראה קצת טייס החזיק שלט עם השם שלי, אז ניגשתי. הוא אמר שלום, עזר עם המזוודות, וליווה אותי לרכב האישי שלו, אז חשדתי. אבל אמרתי לעצמי שכל עוד נשארים על כבישים ולא סוטים לתוך עצים, אני בפנים.
אחרי כמה דקות נסיעה, הסתבר שהוא בכלל חניך יחסית חדש בבי״ס, שחיפש השלמת הכנסה. לא הייתה לי בעיה. דווקא הזדמנות טובה להפיל עליו איזה 200 שאלה. עם משהו כמו 45% הבנה, כי האנגלית שלי שבורה ואני עייף ומתרגש ועדיין מעכל את החביתה, הצלחתי ללקט לא מעט מידע. עצרנו בוולמארט שהיה גדול עלי לאותה השעה, אז קניתי רק סאב של נהגי משאית/קטר, שיהיה גם ליותר מאוחר. הוא הוריד אותי במעונות שכבר מבחוץ עשו לי מחנק. עמדתי בחדר ערום עם מיטה ושואב אבק. לא היתה קבלת פנים. גם לא פתק עם שוקולד על הכרית. בעצם לא הייתה בכלל כרית. הייתי בן 32. וחזרתי בשניות ליום ההוא בבקו״ם, כשמפקד כיתה צעיר הצליח לכווץ את כל המהות שלי לגודל של מחסנית.
כסף. המחסום הראשון בדרך לחלום. זה שהיה מייצר טייסים בערימות, אם הוא לא היה חומר גלם לחומות. אבל כל החומות הן בסוף שבירות, ואם מפרקים שדים לחלקים ממש קטנים, הם הרבה פחות מפחידים. בפוסט הזה אני מניח שאתם כמוני: משתמשים ברוב הכספים שהרווחתם בחיים, מנסים לחיות במינימליות ולהיות חסכנים. זה בטח לא אומר ״להתכלב״, אלא ״האם אפשר בלי?״. גישה מוכחת ולא מיטבית, שגרמה לי לאכול כאפות חודש שלם לפני שהוצאתי $60 על תיק טיסה, ולהתקמצן על אוזניות טיסה מומלצות, שלפניהן הייתי יורד מהמטוס עם כאבים ברקות.
הכאפה של ההתחלה
התעוררתי תפוס לחלל זר בניחוח של עוף בטריאקי. התארגנתי וצעדתי את ארבעת המטרים מהמעונות למשרדים עם אנרגיות של הופך שולחנות. ״אני במעונות האלה לא נשאר,״ אמרתי בחיוך מנומס, אפילו שניסיתי לצעוק כמו בארץ. ״בסדר.״ היא ענתה, גורמת ללילה שלם של תרגול אסרטיבי לרדת לטמיון תסריטי השיחה. לא סגרתי כלום מהארץ לקראת ההגעה, אבל צעד ראשון היה לא לחיות כמו ילד-עם-שותף, לא חשוב מה. ״תן לי לעשות לך סיבוב במתחם״ היא אמרה. אני לא זוכר הרבה, חוץ מאוסף חיוכים אמריקאים צבועים, ושהזעתי קשות במקומות הצנועים. וכשהגענו לרמפה של המטוסים, היא קראה לאיזו בלורית שזופה מדי שבדיוק חזרה מטיסה. ״נעים מאד, סיימון״ הבלורית חייכה ואמרה.
זה מרגיש כמו חלום רחוק, אבל כעבור שעתיים היו לי מדריך טיסה, דירה זמנית לחודש פלוס אופציה לרכב, וקיבוץ שלם של חברה נעימה. והכל בזכות לאלי שדחפה אותי להצטרף לנסיעה עם בלורית עם כנפי הדרכה, כשכל מה שעבר לי בראש זה ״לא נעים״ ו״מה קשור״ ו״הוא שזוף מדי אפילו למדריך טיסה״. עד סוף היום הראשון שלי בהתחלה החדשה, ישבתי עם שייק-של-אחרי-חדר-כושר ביד, כשנבחרת של סטודנטים ישראלים מגהצת לי את החוזה, בזמן שאני רושם סעיפים לעריכה דחופה. הכי חשוב זה קהילה. במיוחד כששכירויות, רכבים וציוד לימודים עוברים מדור לדור במערכת סגורה.
קורס טיס אזרחי מחיר ראשוני
כמו בכל ״מעבר דירה״, יש ים הוצאות על ההתחלה. בטח אם הדירה נמצאת ביבשת חדשה. וההפרדה בין עלויות הלימודים לעלויות המחייה היא קצת מלאכותית, ומתערבבת בארנק ובבנק. בעיקר בימים הראשונים כשקונים רכב, חותמים חוזה שכירות, מעבירים כספים, משלמים מקדמה ללימודים. בהחלט הוצאות כבדות, למרות שהכל מתגמד לעומת כמה שעות של טיסות מודרכות.
הוצאות חד-פעמיות:
- רכב – להפעיל בי״ס לטיסה זה עסק יקר. אז לצאת לפריפריה מחוץ לערים הגדולות חוסך כמה אגורות. אבל עכשיו אתם לומדים לעוף בחור בלי יותר מדי תחבורה שאפשר לבחור. אז קונים רכב, אין ברירה. אפילו שניים אם אתם משפחה. זו יכולה להיות ירושה מסטודנט שעוזב, מציאה בלוח המודעות ההוא בבי״ס שרובם מתעלמים ממנו, או איזה חתיכת פח מקומית מהרשת.
- רישיונות רכב – כשאתם קונים רכב אמריקאי, לוחית הרישוי לא כלולה ומשולמת בנפרד. תצטרכו לשלם גם על רישיון רכב, ועוד אגרת שירות. ״עמלת
זיון״ מסתבר, היא לא המצאה ישראלית. אגב, רישיון נהיגה אמריקאי הוא לא חובה על ההתחלה, אפשר לנהוג עם הרישיון הישראלי שתופס כבינ״ל לתקופה. - דיור – כשחותמים חוזה שכירות, לפעמים נדרשים לשלם חודש ראשון, חודש אחרון, ועוד חודש כתשלום ביטחון. כדאי לוודא בחוזה ולקחת בחשבון.
- ״ועד-בית״ – בין אם תגורו בבית או דירה, רוב הנכסים הם חלק משכונה, קומפלקס או קהילה. ככאלו, הם מספקים שירותים שוטפים של גינון, הדברה, פינוי אשפה. וזה בד״כ עולה סכום חד-פעמי עבור הרשמה. חלק מהחלום האמריקאי זו העובדה שאת ועד הבית החודשי משלמים הבעלים ולא הדיירים.
- ריהוט – סכו״ם? מצעים? פה זה לא ת״א או ניו-יורק, הרבה דירות ובתים כבר לגמרי מרוהטים. וגם אם לא, במינימום יש שם מכשירים חשמליים גדולים: מקרר, כביסה ומייבש, מיקרוגל, תנור וכיריים חשמליים. בכל זאת בונים פה מקרטון, אז לא נעים לשרוף נכסים.
- ציוד טיסה – אוזניות, תיק טיסה, אייפד, כוסית ניקוז דלק, צ׳קליסט, לוח רגל, פנס, משקפי שמש, מחשבון טיסה, אייפד, סרגל טיסה, לוגבוק, סטופר, מגביל ראייה, שקית הקאה. להמשיך?
- אגרות לימודים – דמי הרשמה, ויזת סטודנט, מבחן באנגלית, טביעת אצבעות, TSA. זהו. נראה לי. רגע, בעצם יש עוד…
עושים שוק *בלי* גיל חובב
זאת הייתה הפעם הראשונה שיצאתי לקניות. השותף החדש והזמני שלי לקח אותי לסניף וולמארט המקומי, ותוך שניות איבדתי את עצמי. הגודל המרתיע, עודף המבחר, עמדתי שם עם שטרות גדולים מדי כמו איזה תייר. איך בוחרים פסטה קונכיות מתוך 734 אפשרויות? הרגשתי כמו מרקו בשנייה שהבין שאמא שלו נעלמה, ורק ניסיתי לחשב כמה קלוריות שווה שעת טיסה. אורז ועוף, פסטה וקציצות, טוב נלך על קטגוריית ״בריא-ומוכר״, גם ככה לירקות פה יש טעם של נייר. סלט אמריקאי זה בעצם חסה חסרת טעם בכמה צבעים, עם רוטב שישכיח את החסה שאמור להשמין.
ואז, אחרי 4 שנים בארה״ב, עשינו מנוי ל-Costco. עוד לפני שדורכים בסניף, ברור שעלינו כיתה: עגלת קניות דאבל קבינה עם רמפה ורתמה לשני ילדים בגודל בינוני, ברוחב שמשאיר ביניהם מקום בדיוק לשקית מקדונלד׳ס עם 4 ביג-מקים, כמיטב המסורת המקומית. רק קלות הדחיפה מספיקה כדי להכניס אותך לאווירה. תוכלו לקנות פה בית, לקחת משכנתא, לתקן את הרכב, להוציא עוד כרטיס אשראי. מרוב ״חיסכון״ פוטנציאלי ושפע עודף, הרגשתי שאני לוקח חלק במשהו מקולקל. אולי זה היה שק תפוחי האדמה. החלפתי החלפתי. עף לקופה.
קורס טיס אזרחי מחיר חודשי
הנוסחה פשוטה: [הוצאות ראשוניות] פלוס {[עלות מחייה חודשית ממוצעת] כפול [משך תוכנית הלימודים]} שווה סה״כ עלויות מחייה. או אם בא לכם להעביר אגפים ולהלחיץ את האווירה: {[כמות הכסף שיש לכם] מינוס [עלות לימודים מוערכת]} חלקי [עלות מחייה חודשית ממוצעת] שווה כמות החודשים שאתם מסוגלים ״לשרוד״ בגולה. ככה זה נראה…
הוצאות חודשיות:
- שכירות – ההוצאה המחזורית העיקרית, אז שווה לבחור בקפידה: עם/בלי שותפים, עם/בלי ריהוט, דירה או בית, אזור מחייה. כל אחד מאלו משנה את גודל ההוצאה.
- חשבונות (מים, חשמל, WiFi…) – שווה לבדוק אם משהו מזה כלול בשכירות. חלק מהדירות למשל כוללות מים וכבלים, כחלק מחוזה של שכונה או בניין שלם עם ספק מסויים.
- קניות – אולי אחד התחומים שהיה לי הכי קשה איתם. עד שעושים את ה׳שיפט׳ הזה למתכונים באנגלית ומפסיקים לחפש במבה בכל קנייה. יש פה כמה רשתות עיקריות, אבל נחמד לקנות גם בשווקים (חלקם רק בסופ״ש), לפחות ירקות.
- דלק – $2-3 בערך לגלון. שזה 1.82-2.77 שקל. לליטר. לא משנה כמה רחוק תגורו מבית הספר, נראה לי שתעמדו בזה.
- ביטוח רכב – כאן דווקא תמצאו הבדלים גדולים בין הספקים השונים. אז סקר שוק בין GEICO ו-PROGRESSIVE וכל האחרים זה מתבקש. אבל אם תצליחו לשנורר מחברת הביטוח בארץ הצהרה על עבר ביטוחי נקי באנגלית, המחירים יורדים פלאים.
- ביטוח רפואי – כאן קבור ההומלס. בממלכת הקפיטליזם העולמית, רפואה זה פשוט עוד עסק, ולא זכות חברתית. אז עד שתהיו טייסים ״גדולים״ עם תנאים סוציאלים מהמעסיק, תעשו את הביטוח הכי טוב שלכם כי גם למדוד חום עולה פה מספיק.
- פלאפון מקומי – רק נחתתם. אין לכם אזרחות או ״מספר חברתי״ (Social Security Number). אז אי אפשר להתחייב לתוכנית סלולר אמיתית. אבל קונים רק SIM ועושים תכנית PREPAID חודשית עצמאית. אולי אפילו עם חברים כדי להוזיל משמעותית.
- מספר ישראלי – קצת מיותר בשנת 2020, אבל אם יש כאלה שעדיין מתעקשים (לאלי אשתי), אז תוסיפו לפנקסים.
האזרח הקטן
עברו לפחות חודשיים עד ששמתי לב שהחשבון בארץ בתזרים שלילי. בעו״שׁ היו יותר מדי תנועות שמיסכו את העובדות. אחרי שהעברתי לחשבון האמריקאי את כל החסכונות, ואחרי שגם לאלי הצטרפה ונגמרו המשכורות, פיצויים, מענקי מילואים, נשארה רק דממת-מקבצי-נדבות. הייתי כל כך מרוכז בבניית קבצי אקסל מתוחכמים עם שערי המרה ואוטומציה ונוסחאות, ששכחתי שאני עדיין אזרח מן המניין עם קופת חולים, קופת גמל, ביטוח לאומי, הלוואות. זה הסתכם בפאקינג 5,000 ש״ח הוצאות חודשיות!
לא ייחסתי חשיבות להגדרות כמו ׳תושב חוץ׳, ׳מרכז חיים׳ ולכל הקטע של שהייה בארץ פחות מ-183 יום בשנה. אבל כשזה מגיע לכאלה סכומים, כדאי לחשוב טוב מראש איפה אתם רוצים להיחשב תושבים, למרות שלתושב ישראל יש תנאים לא רעים. כמה נקודות למחשבה:
- ביטוח לאומי – עושים לך מחיר סטודנט ועוד מפסידים עליך. אגב, מתכננים להביא ילדים?
- ביטוח רפואי – ביקור ראשון במיון בארה״ב עלה לנו $7,000. אמיתי. אגב, כמה עולה שיננית בארצות הברית?
- קופת גמל – ״תשמע, אבל חבל לי לאבד את התנאים המטורפים מהעבודה הישנה עם דמי הניהול במחירי רצפה…״
- פלאפון – חבילה חודשית רזה (10 ₪), כי לא מתאים לשנות מספר בווטסאפ
- הלוואות – יש לכם דרך אחרת לממן חלומות?
קורס טיס אזרחי מחיר ישראלי
עמדנו עם המטוס סמוך למסלול וחיכינו לאישור המראה. אני יושב שם מיוזע, מנסה לספוג כמה שיותר חלקיקי חמצן דרך החרך של הפייפר שמתיימר להיות חלון, סופר לפחות שמונה מטוסים בהקפה. אני מתחיל להילחץ ושוב מטריד את הפקח בקשר, משכנע את עצמי שהוא סתם שכח ותכף ישלב אותנו בסדר התנועה, שנייה לפני שהמדריך מוריד לי סטירה. ׳פאק-איט׳ לא הוא משלם $310 לשעה. זה $5 לדקה! עוד מטוס נחת, ואחד אחריו כבר בפנייה אחרונה. אני מדמיין את הפקח צוחק ומעיף שטרות במגדל. בוא׳נה אני באמצע שיעור טיסה, מה אני אמור לתרגל בכלל? מיותר לציין כמה שהנטייה למיקרו-ניהול הוצאות, מתוך לחץ-פחד-שליטה, הפריעו ללמידה. זה החזיק ככה כמה חודשים, עד שקרסתי איפשהו באמצע קורס המכשירים, מותש ממעקב אחרי יציאת מזומנים.
יש דברים שלא חושבים עליהם כשמתחילים. דברים שהלוואי שידעתי קודם. כאלה:
- דירוג אשראי – באמריקה כשרוצים ״דברים של גדולים״, כמו דירה שווה בעיר הגדולה, רכב בליסינג או אפילו הלוואה, אף אחד לא ידבר איתכם בלי credit score של ״מבוגרים״. זה מתחיל כשאתם מועסקים כמדריכים ומקבלים SSN כעובדים חוקיים. ואז תוכלו להוציא כרטיס אשראי מתירני כמו DISCOVER, או אפילו אחד בנקאי. עכשיו תפתחו שעון וקחו חצי שנה. בינתיים תקפידו להשתמש בכרטיס בקטנה (עד 30% מהמסגרת), לשלם הכל ובזמן. הופה, יש לכם קרדיט של סוכן נדל״ן.
- מיסים – מרוב שהייתי מרוכז בשעות טיסה כמדריך, לא הסתכלתי בכלל על ניכוי מס בתלוש המשכורת הדו-חודשי. גם לא הבנתי את ההבדל בין פרילנסר לשכיר או בין טופס 1099 לעומת W-2. ואז מגיע היום הזה בשנה, ואתה צריך לשלם כמה מאות למשרד מיסים, כדי שיורידו לך את החיוב מ-$4,000 ל-$1,500. אגב, בפלורידה אין מס על הכנסה כמו בשאר המדינות בארה״ב (רק מס פדרלי).
- מועדון קניות – כשהגעתי נבהלתי מדמי החבר השנתיים של Costco או Sam's Club. ואז אתה רואה את המחירים והכמויות ומתבאס על רשתות אחרות. זה לא מחליף לעשות השלמות כי אין פה הכל, אבל מה שיש שווה את החיסכון.
- חברות סלולר, אינטרנט וכבלים – אחת החוויות הפחות אמריקאיות, עם שירות לקוחות שלא יבייש נציגת שירות בהוט. אז לא מתווכחים ושואלים מה המבצעים. תמיד יש כאלה, במיוחד אם אתם חולקים. ואני יודע שזה לוקח כמה שנים עד שטסים במטוסי נוסעים, אבל סתם שתדעו שבחלק מחברות התעופה יש WiFi חינם ללקוחות T-mobile.
- רכבים לגְּרִיטָה – כשקולטים שאין פה טסט שנתי, מפנימים שבעצם קונים רכבים מערביים פרועים. במיוחד כשמדובר בתקציבים סטודנטיאליים לעניים. אז מעלימים עין מהמנוע שעושה רעשים מוזרים, כי לא מתאים עכשיו עוד כספים ומוסכים. הי, לפחות הסאן-רוף ובקרת השליטה עובדים. ואז CarMax באים וחוסכים לך את רגשות האשם הכרוכים במכירת גרוטאה לאנשים פרטיים.
- בקרת הוצאות – הוצאות מחייה זה לגמרי ״עשה זאת בעצמך״. כל הקבצים והמאמצים לא יתקרבו אפילו לזרימה אוטומטית של נתונים אמיתיים. ברגע שעברתי את מחסום הפרטיים האישיים, הכנסתי ל-mint את פרטי הבנק וכל הכרטיסים. בן רגע קיבלתי גרפים צבעוניים שאמרו בדיוק לאן הדולרים שלי זורמים.
- יד-שנייה – רגע לפני שקונים רהיטים, מקלות גולף או תקליטים, נכנסים ל-thrift shop. סוג של חנויות בזאר שמפוזרות בכל פינה כמו זבובים. ואם אתם במקרה בפלורידה ואתם ״מרהטים מטבח״, יש חנות בדרום פורט פירס עם מחירים דמיוניים ששווה גיחה.
- כבישי אגרה – בהתחלה הייתי מתקמצן ועוקף. ואז הבנתי שזה לא כזה סיפור. נכנסים למכולת וקונים מדבקה של Sunpass וזה עובד.
- פותחן שימורים – אני יודע, זה אבסורד. אבל לא תמצאו בכל היבשת הזו פותחן מתכת קומפקטי פשוט, כזה של מנות קרב.
? הידעת? כי אני לא.
סמואל לנגלי שרף על הפרויקט שלו כמעט $70,000 מכספי ציבור, בניסיון להרים את המטוס שלו לאוויר. האחים רייט ״סגרו את הפינה״ בקצת פחות מ-$1,000, הכל מהרווחים הצנועים של חנות האופניים שלהם. תעלת רוח בעבודת יד, מערכת היגוי חדשנית, ופרופלור שייצר 70% יותר דחף מזה של לנגלי, הם רק חלק מההישגים של האחים שפעלו מתוך אהבה, סקרנות, ופשוט היו חדורים. כנראה שבכל זאת, רק לפעמים, כסף זה לא הכל בחיים.
