זה הפך להיות טקס דתי כזה של פעמיים בשנה. יום הולדת ושנה חדשה. אני ומצגת, מציירים את כל היעדים שלא אגשים השנה. שבוע ראשון ראבק, שבוע שני בשיניים, שלישי דעיכה, רביעי השלמה. עוד שנה שלא תרוץ בה חצי-מרתון. שתמשיך לרטון בחוסר שביעות רצון כרוני. גם ככה המדיטציה לא באמת עזרה. ״ככה זה בחיים! אנשים לא באמת משתנים״. אפילו הסטטיסטיקה לצידך: רוב המטרות לשנה החדשה ננטשות אחרי ארבעה חודשים ע״י האמריקאי הממוצע¹. למה לעזאזל זה לא מצליח לי? אני, שהרמתי בצבא קבצי אקסל ותכניות תקופתיות וגאנט ברמת האוגדה? אני, שכוח רצון ומשמעת עצמית הוציאו אותו מהמקלט עם הלונגים-זוהרים-באולטרה בבאר-שבע והמזרקים על הרצפה?

אבל מסתבר שעם רצון ומשמעת לא קונים במכולת גרסה טובה יותר של עצמך. צריך יותר מזה בשביל להתמיד לאורך זמן, בשביל אשכרה להשתנות. מחקרים מראים שלרובנו כוונות טהורות. כל שנה מחדש אנחנו מציבים מטרות, קוראים ספרים, מוציאים ים כסף על מאמנים, ריטריטים, סדנאות – רק בשביל לחזור לסורנו אחרי כמה שבועות. למרות כל המוטיבציה, 88% מהמטרות לשנה החדשה פשוט נעלמות². שינוי אפשרי! אבל רק אלו שמנצלים את המוטיבציה בהתחלה ליצירת הרגלים חדשים וקבועים, מצליחים להשתנות לכל החיים.

שינוי אפשרי

"כשאני מסתכל על המאמצים ליצור שינוי בחברות גדולות במהלך 10 השנים האחרונות, אני חייב לומר שיש מספיק ראיות להצלחה כדי לומר ששינוי אפשרי – ומספיק ראיות לכישלון כדי לומר שזה לא סביר. שני השיעורים האלה חשובים"

― פיטר סנגה

טירונות. שבוע שדאות. הכי רחוק שלי מאמא, הכי קרוב שלי לאדמה. לא הבנתי את השיט הזה של פלג אוהל, נגמרו בריקושט כל האוהלים למכירה? המפקדים פקדו שנחפור תעלות בין ומסביב לכל המאהל, ואז לכל אחד שוחה. בדוק תהיה בלילה הקפצה! ובאמת באמצע הלילה זינקתי בבהלה מאוהל הסיירים עם חרמונית על המותן ונעל אחת, והשמים היו אדום-אקדח-תאורה והיו פיצוצים ודפקתי פזצט״א לשוחה. פתאום הרגשתי על האף טיפה. זה היה נובמבר. ואנחנו במדבר. השמים נפתחו בבת אחת ותוך 3 דקות נחשול של מים שטף את האדמה האטומה, ולמרבה הפליאה התנקז לו בול לתוך התעלות שחפרנו אתמול, משאיר את הפלוגה על תילה.

גם המוח שלנו מורכב מ״תעלות״. הם נקראות נוֹיְרוֹנים (תאי עצב). וההרכב שלהם, זה מי שאנחנו. זה האופי שלנו, ההרגלים, הנטיות. זה הקפה של הבוקר, זה כששוכחים לצחצח שיניים ומרגישים שמשהו חסר, זה הכעס או הפסימיות או הדאגות. ובדיוק כמו בטבע, ככל שיותר ״מים״ (פעולה) זורמים ב״תעלה״ (מוח), הערוץ מתרחב ומושך יותר מים בפעם הבאה. שזה אומר שהפעם הבאה תהיה יותר קלה. פעם חשבו שתאים רק מתים עם השנים. היום מדענים יודעים שבכל גיל הם משתנים³. פאק, מחקרים מוכיחים אפילו שכושר גופני מייצר תאים חדשים – יעני הופך אותנו יותר צעירים! ועל ידי מדיטציה של 30 דקות ביום במשך שמונה שבועות, אתה יכול אפילו להפחית את גודל האמיגדלה שלך⁴! עצם ההבנה הזו מאפשרת שינוי ומעלה את הסיכויים⁵. 

אבל לפני שיוצרים שינוי, נדרש שינוי גישה. אנחנו צריכים להבין שמידע זה פשוט לא מספיק! אינפורמציה לא מייצרת טרנספורמציה. איך ד״ר טל בן-שחר אומר:״ברוקולי במקרר לא הופך אותך לבריא יותר״. אנחנו צריכים להבין גם שמוטיבציה לא מספיקה בפני עצמה. בלי התאמה של המטרה לאדם שמנסה להשיג אותה, בלי אמונה שהיא אפשרית בכלל להשגה, סביר שנוותר עוד בהתחלה. שינוי ארוך-טווח הוא נדיר. אבל הוא בהחלט אפשרי. שינוי הוא בעצם מערכת שמורכבת מארבעה מרכיבים: הדרכה, עשייה, אמונה והתאמה. ועצם הגילוי הזה, נותן לי תקווה⁶.

נוסחת השינוי – מרכיב 1: הדרכה

קראו לו ויקטור. ד״ר מלמוד בשבילך. ברוסיה הוא היה איזה מדען. בארץ הוא התחיל בקטן והתקדם למחקר פיזיקה באקדמיה, פלוס מורה פרטי כהשלמת הכנסה. במעלית היה ריח של חתולים, בדירה היה ריח של דגים, על הקיר היו טפטים סובייטים, בסלון היתה זרוקה סבתא על הספה. אני זוכר עד היום את ראיון הקבלה: הוא לקח דף ועט, צייר בתחתית נקודה, ואז מתח אותה בקו ישר לתקרה. ״אתה זורק אבן לאוויר. בנקודה הזו פה למעלה, שנייה לפני שהיא נופלת חזרה, מה המהירות שלה?״. גמגמתי ״אמממ״ יותר מדי זמן, אז הוא נאנח וכתב ליד האבן ׳0׳. אני זוכר שלא הבנתי אם זה ציון או תשובה.

מר ויקטור לקח אותי מ-60 ל-90, בבגרות בפיזיקה 5 יחידות, בשנה. עם ערימת דפים חלקים והמון סבלנות, הוא הראה לי את הדרך, שלא הבנתי בכיתה. אפילו למדתי לאהוב את העניין הזה שליקום יש חוקים, שלכל שאלה תשובה. המדריך הנכון לא רק מעביר מידע. הוא עוזר לנו להבין מה נדרש כדי להצליח, לא רק לעבור בחינה. זה יכול להיות מנטור, פודקאסט, סדנה. זה יכול להיות קורס אונליין, ריטריט בסיני, או ספר עזרה-עצמית שפשוט עושה את העבודה. כל עוד אנחנו מבינים שמידע זה לא מספיק. שהוא רק חלק מהנוסחה.

נוסחת השינוי – מרכיב 2: עשייה

״מצוינות היא לא פעולה, אלא הרגל. את הדברים אשר אתה עושה הכי הרבה, תעשה גם הכי טוב.״

― מרווה קולינס

אחרי שבע שנים של כישלונות, שבע שנים של להתחיל מחדש ולנסות, של אותה תוכנית אימון בת 14 שבועות, סוף סוף הצלחתי לרוץ חצי-מרתון. סוף סוף הבנתי למה התכוון המאמן ב״רוץ לאט״. בלהמשיך לנסות. הם חשובים, הניסיונות והכישלונות של שנים קודמות. הם חלק קריטי מהדרך, בלעדיהם לא היינו מוצאים נחישות ודרכים חדשות. ולמרות שהיה לי כל המידע, כל המוטיבציה בעולם, עדיין לקח לי שבע שנים להפוך את הריצה לחלק בלתי נפרד מהחיים.

חזרתיות היא כרטיס הכניסה למוח שלנו. אם אשאל אתכם כל יום מחדש מה צבע הרכב שחנה מאחוריכם, תתייגו אותי בתור ׳היצור מהעבודה׳. אבל ביום החמישי, למוח שלכם לא תהיה ברירה אלא לצפות את השאלה, לשים לב ולייצר תשובה. באותה מידה, חזרה על אותה פעולה כל יום, גם אם רק לשנייה, תשדר למוח שכנראה זה חשוב, אז הוא יתחיל להקדיש ״לדבר הזה״ נוֹיְרוֹנים. וככה נולדת ״תעלה״ חדשה!

מה שפספסתי כל השנים, היא העובדה שחזרתיות היא לא הבעיה, אלא הגודל של הפעולה או המטרה. במוח שלנו יש שני שחקנים ראשיים: קליפת המוח מציבה יעדים, בזמן שהאמיגדלה במוח האמצעי מייצרת פחד ומדמיינת זאבים. חצי-מרתון שווה חרדה ופרק של סדרה. ריצה קלה וקצרה שלוש פעמים בשבוע מאפשרת שינוי, בזמן שהאמיגדלה יְשֵׁנָה. בגלל זה הרגלים יותר אמינים ממשמעת! כוח-רצון הוא משאב מוגבל² שנמצא בקליפת המוח. ככה שאם האמיגדלה מתעוררת כולה מזיעה, היא ישר חוסמת אליו גישה.

נוסחת השינוי – מרכיב 3: אמונה

חצי חיים חשבתי שהצלחה זו משוואה בשני נעלמים: ידע ועשייה. אפילו טוני רובינס אמר ״זה לא לדעת מה לעשות, זה לעשות מה שאתה יודע״. אז מה קשור אמונה? אבל מסתבר שבהגשמת משימות בלתי אפשריות – נניח כמו אשכרה להשתנות – אמונה היא מרכיב הכרחי. מרכיב שבלעדיו רוג'ר בניסטר לא היה שובר את מחסום המייל ב-4 דקות, אליוד קיפצ'וגה לא היה רץ מרתון בפחות משעתיים, האחים רייט לא היו ממציאים את עולם התעופה.

עבורי, אמונה זה סולם ערכים. זה החוזה שלך עם עצמך. זו התשובה לשאלה ״מי את.ה?״. זה הרגע הזה, שזה רק אתה והמטלה, כשעמוק בפנים שניכם יודעים שכבר החלטת אם אתה הולך לבצע אותה היום, או שוב לדחות אותה לסוף הרשימה. זה לעבור מעל לכלוך ברחוב, לשכנע את עצמך שזה לא שלך, להתחרט ולחזור להרים את זה לפח, כי החלטת שזה כן אתה. זה לצאת לריצה שתכננת, אפילו שמאוחר, אפילו שהטלפון אומר שיש 34.5% סיכוי לגשם היום ומחר.

אמונה זה פאסון של קצין בצבא. זה דוגמה אישית של אבא ברמזור עם ילדה. אפילו שהם מאחרים לגן, אפילו שכולם עוברים באדום בלי בעיה. זה פול מקרטני מגדל שפם ומשדל את הביטלס לשוטט ברחבי אירופה אחרי השראה, להעמיד פנים שהם יותר מלהקת בנים שעושים הופעות לנערות בחטיבה, עד שהם צומחים לגרסה הבאה של הלהקה. זה הביטחון הזה שזה אפשרי, שאתה מסוגל. שזה ישתלם בסוף⁷, שבמבט לאחור תשמח שלא ויתרת. שתתגאה במי שאתה.

נוסחת השינוי – מרכיב 4: התאמה

אני זוכר שקראתי בספר שאחרי 100 שעות, משהו משתנה. שזה הופך יותר קל. נלחמתי בשיניים על סשן מדיטציה יומי של עשר דקות, מדמיין שזה שינה. ציפיתי שזה יעזור עם העצבים, חיכיתי בתקווה שארגע. ראיתי מחקרים והרצאות של נזירים העולם. אומרים שהם נשארים רגועים גם אם מתפוצצת לידם פצצה. ואני מתפוצץ כשאורי שוברת בטעות על השיש ביצה.

אחרי 180 שעות, וחמש שנים של ניסיונות רצופים, שִׁחְרַרְתִּי. גם שִׁחְרַרְתִּי מ׳מועדון החמש בבוקר׳, מיוגה על-ההשכמה, מהאמונה שאני לא מסוגל לתפקד על פחות משמונה שעות שינה, מחמש ריצות בשבוע, מיומן הודייה. אפילו סוניה ליובומירסקי, חוקרת ההודייה הכי גדולה, לא התחברה לשיטות של עצמה. אז מה אם אופרה וינפרי עפה על זה ואמרה שזה הדבר הכי חשוב שעשתה².

אבל יש משהו אחד שכן תפס. שהפך להרגל ושרד רילוקיישן ואבטלה ועוני ומגיפה. משהו שהתאים כמו יד לכפפה, שאחרי תקופת התמדה יחסית קצרה, פשוט גידל חיים משלו והפך מנוע עצמאי ובר-קיימא. זה התחיל באוגוסט, 2018. לאלי שלחה לי ״כל יום אתה ממלא באפליקציה רגע מדהים שהיה לך! אפשר להוסיף תמונה״. מאז עברו 1,980 ימים של חדוות כתיבה, והיד נטויה.

התאמה היא המרכיב הסודי בנוסחה. זה שסבתאש׳ך משמיטה מהמתכון לקוסקוס שהיא עאלק תשתף ב״שמחה״. זה האלמנט האנושי בעולם שמקדש תוצאה, שמאפשר חמלה, אהבה עצמית, ניסוי וטעייה. התאמה זו גישה של ״זה בסדר שפספסתי פעמיים השבוע״, של ״עשיתי הכי טוב שלי. אנסה שוב פעם הבאה״. ואולי אפילו ״ניסיתי כבר חמש פעמים, אולי יש דרך אחרת לאותה מטרה?״. 

היום הראשון של שארית חייך…

יצירת קשרים חדשים בין נוֹיְרוֹנים במוח זו פונקציה של זמן ומרחב (כמות מטרות):

• זמן – כמה זמן לוקח עד שמשהו הופך להרגל? הדעות חלוקות. מצאתי תשובות כמו 14, 30, 66 ימים². בעיני, זה לא כזה קריטי כל עוד מקפידים על פעולות קטנות ולא מאיימות, מאמינים וממשיכים לעשות. ויחד עם זאת, מבינים שאם ״זה לא אני״, זה לא יתפוס גם אחרי התמדה לתקופות ארוכות.
• מרחב – בד״כ אני ממש משתדל שלא להמליץ המלצות. אני מאמין שלמידה אמיתית זה לנסות ולעשות. אבל תרשו לי לחרוג – תנסו לצמצם השנה את הרשימה לאחת, גג שתי מטרות. ״לחץ בפיזיקה הוא היחס בין כוח לבין יחידת שטח עליה הוא מופעל״. אם תפזרו את כוח הרצון שלכם על פחות ״שטח״ (מטרות), תגיעו לתוצאות יותר טובות. כמו שמשקים את הגינה – רק כשחוסמים עם האצבע את פתח הצינור, מצליחים להגיע לאדניות הרחוקות.

נכון, אחרי ה-7 באוקטובר העולם כבר לא נראה אותו הדבר. אבל אולי דווקא עכשיו, זו הזדמנות לשנות ולהשתנות. להפוך את העולם למקום טוב יותר, כל פעם קצת, כל אחד ואחת. 

שינוי אפשרי! המוח שלנו מסוגל להשתנות. כל מה שהוא צריך זה ראש שמבין, גוף שעושה, לב שמאמין, אותך שרוצה.

1. One Small Step Can Change Your Life: The Kaizen Way, Robert Maurer Ph.D ↩︎
2. The 6 Minute Diary, Dominik Spenst ↩︎
3. Happiness Studies Academy, Dr. Tal Ben-Shahar ↩︎
4. Undo It!, Anne Ornish and Dean Ornish ↩︎
5. Carol Dweck: A Summary of Growth and Fixed Mindsets ↩︎
6. Hope Theory, Charles R. Snyder ↩︎
7. Meaningful Endurance, Dr. David Schnarch, PhD ↩︎