מחבר: אופיר בדירי

רילוקיישן פותר הכל (תל-אביב, מאי 2014) ״את תראי מותק, אני מבטיח לך. הכל יהיה יותר טוב שם. אני אשתנה. אני אחזור לעצמי. גם לי נמאס להסתובב בבית כזה כבוי ועצבני ושלילי. אמריקה זה הבית. המשפחות שלנו לא יעיקו עלינו שם. נכיר חברים חדשים. נוכל לטייל בעולם. נשבר לי הזין להיות עכבר מעבדה שקורע ת׳תחת בשביל…

לפעמים אני מדמיין שהיא היתה מגיבה אחרת. ישבנו במטבח, סביב השולחן העגול הקטן. לאלי לצידי, אמא שלי מולי. כשאני יושב בכיסא הזה, אני חוזר להיות הילד הקטן והרזה שחתכו לו את השניצל ו״פירקו לו את העוף״ עד גיל 16. כשאני יושב בכיסא הזה, אני חוזר להיות הנער הזה שלא הרשו לו ללכת להופעה של מייקל…

זה הפך להיות טקס דתי כזה של פעמיים בשנה. יום הולדת ושנה חדשה. אני ומצגת, מציירים את כל היעדים שלא אגשים השנה. שבוע ראשון ראבק, שבוע שני בשיניים, שלישי דעיכה, רביעי השלמה. עוד שנה שלא תרוץ בה חצי-מרתון. שתמשיך לרטון בחוסר שביעות רצון כרוני. גם ככה המדיטציה לא באמת עזרה. ״ככה זה בחיים! אנשים לא…

הוצאתי 23,474 שקל על הייעוד שלי. וכשתלמידים מוכנים-לפתוח-ארנקים, המורים בהמוניהם מופיעים וסולקים: 7 הרגלים לאנשים סופר מצליחים, תכנית 12 הצעדים, תעשו ״רק את זה״ כל בוקר ואתה מתעשרים! בגדול אני יכול להמשיך לחפש משמעות כל החיים. תוך התעלמות מוחלטת מהעובדה שהגבול בין חיפוש להתמכרות דק כמו שק אשכים. אבל מאז אותה הצהרה יהירה, רק התרחקתי.…

הַסּוֹף. אבל אושר הוא לא משרה. ומקור הפרנסה שלך הוא לא מרכז סך הדברים שהם את.ה. וזה שאנחנו חיים בתקופה בה ׳הצלחה׳ היא שם נרדף למספר בעובר ושב, לא אומר שזה נכון או שכך תמיד היה. הרי לכולנו יש בראש קופסא ורודה. ואנחנו גוררים אותה כל יום לעבודה, בלי לשאול למה או לאן ומה בכלל…

It’s not knowing what to do, it’s doing what you know Tony Robbins ״שלום אופיר, בדיוק בזמן.״ דמיינתי מישהי פותחת דלת ל״אני, הגרסה החדשה״. מעל המשקוף לא היה תלוי שלט בלטינית ״דע את עצמך״. בסלון לא היו ילדים ש״ריחפו קוביות״. גם לא נזיר קטן שלימד שחייב להבין שאין כפית כדי לכופף כפיות. רק אני ותקווה.…